החלטה בתיק מ"ת 15384-08-11 - פסקדין

מונחת בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: " חוק המעצרים").

כנגד הנאשם, שלמה אברג'יל (להלן: " המשיב") הוגש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות של החזקת סם מסוכן, בהתאם לסעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973.

נטען בכתב האישום כי בתאריך 18.7.11 החזיק המשיב בבניין מגורים ברח' החבצלת 9 שבקריית ים, סם מסוכן, כמפורט להלן: בתוך אדנית תלויה בחדר המדרגות, החזיק המשיב שלוש אריזות פלסטיק ובתוכן 31 אריזות המכילות סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 22.2824 גרם נטו. בתוך אדנית אחרת שבחדר המדרגות, החזיק המשיב שתי אריזות פלסטיק ובתוכן 60 אריזות המכילות סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 42.3 גרם נטו. בנוסף החזיק המשיב באותה אדנית אריזת פלסטיק ובתוכה 22 אריזות המכילות לידוקאין. באדנית נוספת שבחדר המדרגות, החזיק המשיב אריזת פלסטיק ובתוכה 30 אריזות המכילות סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 21.1170 גרם נטו. בנוסף לכך, החזיק המשיב, בתוך רכב שהיה בשימוש, אריזת פלסטיק ובתוכה אריזה המכילה סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל כולל של 0.6945 גרם נטו, וכן אריזה המכילה לידוקאין.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו. זו הבקשה שבפני.

המבקשת הפנתה בטיעוניה לבקשה שהוגשה בעניינו של המשיב, בה היא מפרטת הראיות הקושרות המשיב למעשים המיוחסים לו במסגרת כתב האישום, כך ביחס לסמים שנתפסו ברכב, פורט כי: הסם נתפס ברכב, בשעת מעצר המשיב; הראיות מצביעות כי המשיב עושה שימוש קבוע ברכב; וכן שתיקתו של המשיב לאורך כל החקירה ללא מתן הסבר להימצאות הסם ברכבו. המבקשת הפנתה בנוסף לראיות לכאורה הקושרות המשיב לסם שנתפס בבניין, מהן היא פירטה: כי הסמים נמצאו בבניין, בעל קוד כניסה, בו מתגורר חבר המשיב, סיוון ביטון, אשר מסר כי המשיב יודע את קוד הכניסה לבניין (בעניין זה יצוין כי בחלק ניכר מהתקופה בה נראה המשיב נכנס לאותו בניין, שהה סיוון ביטון בחופשה באילת). המשיב נצפה ביום מעצרו, נכנס ויוצא מהבניין אך כעבור דקה- שתיים בכל פעם, ובסך כולל של 11 פעמים באותו יום; בבדיקת מצלמת אבטחה המותקנת במקום, נראה המשיב החל מיום 13.7.11 ועד למועד מעצרו, נכנס ויוצא לבניין פעמים רבות במהלך כל שעות היום והלילה, לפרקי זמן קצרים ביותר שלא עולים על שתי דקות. בכל הכניסות לבניין נראה המשיב הולך לכיוון חדר המדרגות בבניין, ולא לכיוון הכניסה למעלית. ביום מעצרו של המשיב, נראה המשיב בשעה 22:14 פוגש ברכב ב.מ.וו ומעביר דבר מה ליושב ברכב, כך גם נראה המשיב בשעה 22:58 פוגש אדם המוסר לו כסף, בתמורה לדבר מה שמוסר המשיב לאותו אדם. המבקשת הפנתה להאזנות סתר שבוצעו למשיב, מהן עולות מספר שיחות בעלות תוכן קונספירטיבי, המלמדות כי המשיב עוסק בתחום הסמים. מחוות הדעת של מומחה מז"פ, עולה כי כלל האריזות מכילות קוקאין למעט אריזה המכילה לידוקאין (חומר המשמש לערבוב סם), חומרים הזהים לחומר שנתפס ברכב ששימש המשיב. המשיב, לא נתן הסבר לכניסותיו התכופות לבניין או לסם המסוכן שנתפס, ושמר על זכות השתיקה, דבר שיש בו לחזק מערך הראיות לכאורה נגדו; בתחקור השכנים, מסרו מרביתם כי אינם מכירים המשיב ולא ראו אותו במקום.

לנוכח האמור קיימות, לגישת המבקשת, ראיות לכאורה המצביעות כי המשיב החזיק בסך הכולל של 86 גרם נטו של סם, המשתווה ל-290 מנות של סם. דבר המלמד על עיסוק נרחב בסחר בסמים, ומקים עילת מעצר מסוג מסוכנות. כמו כן כי למשיב עבר פלילי הכולל עבירות של קשר לפשע, התפרצויות, איומים ותקיפה, המעיד על המשיב כי הוא אדם מסוכן. כך גם הודגש על ידי המבקשת כי שחרור לחלופת מעצר, אין בה להועיל, שכן המשיב יכול להמשיך במעשיו גם תוך שהוא בחלופת מעצר. מעבר לכך, נטען כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט על ידי השפעה על העדים, זאת לנוכח הקרבה האישית בין המשיב לחלק מעדי התביעה. משכך עותרת המבקשת לעצור המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בא כוח המשיב, התנגד לקיומן של ראיות לכאורה, ובהתאם ביקש לשחרר מרשו לחלופת מעצר. לגישת בא כוח המשיב, הראיות לכאורה הקיימות כנגד המשיב, הנן ראיות נסיבתיות בלבד, שאין בהן עוצמה מספקת לקביעה כי גלום בהן פוטנציאל להרשעת המשיב. שכן הראיות לכאורה הנסיבתיות אין בהן להביא לידי מסקנה אחת ויחידה, לפיה המשיב הוא האחראי על הסם שנתפס, אלא שניתן להעלות פרשנויות אחרות שיש בהן להדיר את המסקנה המוסקת מהראיות הנסיבתיות לפיה, הסם נמצא באחריותו של המשיב. כך הובהר כי המדובר בבניין המכיל 14 קומות בו חיים 54 משפחות, מכאן שהמדובר בבניין מגורים, שיש לציבור הרחב גישה אליו. עצם הימצאותו של המשיב בבניין המגורים, כשבמקום נמצאת דירת חברו של המשיב, איתו המשיב נוהג להיפגש כדרך קבע, אין בה כדי לקבוע כי למשיב קשר כלשהו לסם הנתפס בבניין. בדומה לכך, טען בא כוח המשיב, כי הרכב בו נמצא הסם, הינו רכב שבבעלות חברו של המשיב, אשר מצוי בשימוש בני משפחה נוספים, כך שאין הדבר מלמד כי המשיב הוא האחראי על הנמצא  ברכב. מעבר לכך, בא כוח המשיב הפנה להיעדר הימצאותם של ממצאים פוזיטיבים הקושרים המשיב לסמים שנתפסו, כך לא נמצאה התאמה בטביעות אצבע אל מול טביעות האצבע של המשיב (ראו דו"ח מז"פ של יפעת כץ מיום 26.7.11). בנוסף, כי לא נמצא קשר בין השקיות שנתפסו ברכב לבין השקיות שנתפסו בבניין (ראו מזכר של שי פלג מיום 20.7.11).

בא כוח המשיב הפנה בנוסף, לחקירתם של חשודים אחרים בתיק אשר חשודים בסחר בסמים, עת שלגישת המשיב הראיות לכאורה נגדם שוות בחוזקן לראיות הקיימות כנגד המשיב, אם כי חשודים אלו שחרורו. בא כוח המשיב הפנה בכלל אלו לעניינו של אהרון פחימט, אשר נעצר עם המשיב עת שהיה ברכב בו נמצא הסם, לטענת בא כוח המשיב, עד זה "כשל בלשונו ושיקר בכל עדותו בדבר סכומי כסף והמודעות הבסיסית לקיומה של שקית הסמים", חרף זאת עד זה,  בדומה לאחרים שהיו חשודים בתיק, שוחרר. משכך לגישת בא כוח המשיב, יש להגיע לתוצאות זהות גם במקרה של המשיב ולהורות על שחרורו.

מעבר לכך, בא כוח המשיב הפנה למחדלי חקירה, שלגישתו פוגעות בזכותו למשפט הוגן ומובילות לעיוות דין. כך הפנה בא כוח המשיב, לטענת מרשו בעת המעצר הוא טען בפני השוטרים "באתי לזיין" אם כי טענה זו לא נבדקה. בא כוח המשיב, הצביע בנוסף על אי עריכת תחקור לדירי בניין המגורים, המתייחס לעברם ומעורבותם הפלילית. עוד ציין בא כוח המשיב, כי המעבדה הביולוגית סירבה לבדוק את דגימת ה-DNA של החשוד עקב העדפת תיקים, דבר הפוגע בתורו בזכות המשיב להליך הוגן. בא כוח המשיב, הפנה לכך ששום חוקר לא בדק את זמני הכניסה והעלייה לבניין. כמו כן, כי שום חוקר לא אישר שנתפסו כפפות ברכב, חרף העובדה כי דו"חות הצפייה מצביעות כי המשיב התעסק עם ידית ההילוכים אם כי אין תיעוד לממצא שיש בו לאשש זאת.

בא כוח המשיב הוסיף וסקר בפניי הלכות רבות שעניינן נחיצות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר, חרף קיומה של עילת מעצר. וכן הפנה לכך, כי עברו הפלילי של המשיב הינו רחוק ומתייחס לשנים 2006-2007, בעוד שלא הוכח שהמשיב חזר וביצע עבירות נוספות. משכך הציע בא כוח המשיב, לשחרר מרשו לחלופת מעצר ראויה, בהוספת איזוק אלקטרוני.

בתגובה לטענות בא כוח המשיב, הבהירה המבקשת כי שחרורם של האחרים אינו רלוונטי לתיק, כמו כן לא נמצא עם נחקרים אלו סוגי סמים, כך גם הם לא נראו נכנסים כלל לבניין, מכאן כי מערך הראיות לכאורה נגדם הינו שונה. בנוסף, צוין על ידי המבקשת, כי גרסת המשיב בדבר פגישתו עם בחורה הייתה לאקונית, כך המשיב שמר על זכות השתיקה ולא מסר שמה של אותה בחורה, חרף חקירותיו במשטרה, ומכל מקום בנסיבות העניין ולנוכח גרסתו הלאקונית של המשיב, אין זה סביר לברר עניין זהותה של הבחורה ואמיתות קיומה עם כל דיירי הבניין.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

לאחר עיון בכלל הראיות לכאורה בעניינו של המשיב, הגעתי לידי מסקנה, כי המבקשת הצליחה לשטוח בפני כמות ראיות מספקת לצורך קיומן של ראיות לכאורה מספיקות להוכחת המעשים המיוחסים למשיב.

כרקע לראיות המפלילות של המבקשת, טען בא כוח המשיב, לקיומם של מחדלי חקירה, שיש בהם לפגוע בניהולו ההוגן של ההליך ובהתאם להביא לעיוות דין. אם כי בנסיבות העניין לא מצאתי במחדלי החקירה אליהם הפנה בא כוח המשיב, להוות מכשול לאישום כנגד המשיב, או לשחק תפקיד כלשהו, מלבד היותם תוספת- שאין עמה טעם של ממש- לשאר הראיות לכאורה.

אכן הכלל הוא כי על רשויות החקירה, לתור אחר חקר האמת, לבחון את כל הטענות המועלות במהלך החקירה, ולהביא בפני בית המשפט את כל הראיות, הן המפלילות והן המזכות על מנת שבית המשפט יוכל להחליט כשבפניו כל הנתונים הנדרשים לעניין. עם זאת, הכלל הוא במקרים כגון אלה, לבחון את מידת השפעת המחדל על הגנת הנאשם, או האם יש בכך להקשות על הנאשם להתמודד כראוי עם חומר הראיות [השוו ע"פ 5386/05 בילל אולחורטי נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 18.5.06) פסקה ז]. עובדת קיומם של מחדלי חקירה אין בה, כשלעצמה, להביא לזיכויו של נאשם. אלא, בית המשפט ייתן דעתו לשאלה האם חרף קיומם של מחדלי החקירה, הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות שיוחסו לו [ע"פ 2694/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 לפסק הדין (23.6.2010); ע"פ 2404/09 אלחמידי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.9.2009) ע"פ 102/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 18 לפסק הדין (טרם פורסם, 7.4.2011)] בהתאם גם בחינת טענות בדבר מחדלי חקירה בשלב הדיון בבקשת המעצר.

לאחר עיון, לא מצאתי במחדלי החקירה עליהם הצביע בא כוח המשיב, לשנות בשלב זה של ההליך. ככל שהדברים מתייחסים לעניין בדיקת ה-DNA, הרי שלסירוב הרשויות לערוך (עקב העדפת תיקים אחרים) בדיקת ה-DNA, התלוותה מנגד בדיקה לטביעות אצבע. בדיקת טביעת האצבע, הייתה מיטבית עם המשיב, שכן לא נמצא כל קשר בין אריזות הסמים למשיב. באתי ושאלתי, מה היא התוצאה המיטבית עם המשיב, בעריכת בדיקת ה-DNA, ומצאתי את אותה תשובה שלילית, שסיפקה בדיקת טביעת האצבע, לומר כי לא נמצא ממצא הקושר המשיב להחזקת הסמים. אם כך, גם בעריכת בדיקת ה-DNAוגם אם בדיקה זו הביאה לתוצאה המיטבית עם המשיב, הרי שעל המשיב להתמודד עם שאר הראיות לכאורה נגדו, כמוצג על ידי המבקשת. אם כך, לעריכת בדיקת
ה-DNA, לא היה צורך של ממש לגילוי האמת. אוסיף, כי גם לא מצאתי כי בהיעדר עריכת בדיקת זו, כפגיעה בתחושת הצדק וההגינות. אכן, כאמור לעיל, על הרשות החוקרת למצות כל כיווני החקירה, אף מעבר לסף הראיות הנדרש להוכחת אשמתו של אדם, וזאת גם אם מטעמי הגינות ההליך הפלילי ושמירת תחושת הצדק בלבד, אם כי יש לזכור, כי הרשויות האמונות על אכיפת החוק, כשאר הרשויות, מוגבלות בתקציביהם ובמשאביהם, ואין לדרוש מהן, עריכת בדיקות שאין להן כל השלכה מעשית.

דעתי זו בדבר היעדר משמעותן של מחדלי החקירה, זהה גם ביחס לשאר מחדלי החקירה שבא כוח המשיב הפנה אליהן. כך לא מצאתי ממש בטענה, ששום חוקר לא אישר שנתפסו כפפות ברכב, חרף העובדה כי דו"חות הצפייה מצביעות כי המשיב התעסק עם ידית ההילוכים - עת עולה לכאורה שמדובר בשקית סמים - אם כי לא נמצא תיעוד לממצא מעבדתי. עם זאת, גם בהיעדר הימצאותן של ככפפות ברכב, אין בכך ללמד כי המשיב, לא שם שקית הסמים, בידית ההילוכים, אף אם לא נמצא ממצא על אותה שקית, וגם אם לא נמצאו כפפות שיכולות להסביר את היעדר הימצאותם של טביעות אצבע על השקית. כך קיימות מספר אפשרויות בהן יכול המשיב למנוע הימצאות טביעות אצבע על השקית, ובעניין זה אפנה לדבריו של כבוד השופט קדמי, באומרו: "נסיון החיים מלמד, כי בנסיבות כגון דא, אין בהעדרן של טביעות אצבעות הניתנות לזיהוי כדי להוכיח, שהחשוד לא שהה במקום שבו לא נתגלו טביעות אצבעותיו; והכלל הוא, שכוחן הראייתי של טביעות האצבעות נעוץ בהימצאותן ולא בהעדרן." [(ההדגשה הוספה ר.ש.) ע"פ 5724/95 אחמד אבו דוחל נ' מדינת ישראל, (12.5.96) פסקה 5(א)(2)].